קיץ בסימן פרידות. כיצד להיפרד מכל המסגרות

מאת: עדית רונן-סתר

הנה אנו מתחילים את החודש האחרון של שנת הלימודים. חשים את הקיץ, את ריח הים, הכלור בבריכה, השמש המתחממת... ועם הקיץ ? אנו נפרדים ממסגרות, כך אנו רגילים כבר שנים ? נפרדים מהגננת, נפרדים מהמחנכת, נפרדים מבית הספר, מסיימים חוגים, קורסים וכדומה.
הפרידה חשובה עבורנו, כמעבר בין תקופות. מחשבה מודעת על הפרידה מאפשרת עבודה עצמית. כך אנו יכולים לבחון את התקופה על הצדדים הטובים והמצמיחים בה, ולחדד לעצמנו את חלקים שהיינו רוצים לשנות. זוהי רפלקציה המאפשרת לנו להסתכל על עצמנו ועל הסובבים אותנו, לעצור לרגע את המשימות היום-יומיות ולהביט על התמונה הכללית יותר.
היום, בהיותנו הורים, תפקידנו מתרחב, בחינוך ילדנו לתהליך פרידה מובנה. זו ההזדמנות ללמד את הילדים, גם הקטנים שבהם, להתייחס לעצם הפרידה, להשקיע מחשבה בעצם הפרידה, באנשים שאנו צפויים להתרחק מהם, לעשות רפלקציה על הזמן המשותף, על התרומה של התקופה עבורנו ועל מילות הערכה שהיינו רוצים להביע.

כיצד לעשות זאת עם הילדים?
ראשית, רצוי להתחיל את תהליך הפרידה בהכרה שאנו עומדים בתחילתו של תהליך כזה. מגיל שנתיים (ולעתים אף לפני כן), אפשר לשבת ולהסביר לילדים מה בדיוק הולך לקרות ומתי, מהן ההשלכות של הפרידה הצפויה. אתן דוגמאות לתהליך עם ילד בגיל הגן, בן 4-5 שנים, והשיחה רלוונטית ברמה אחרת, גם לילדים בגילאי בית ספר (למשל "כששנת הלימודים תסתיים, עוד כמה שבועות, הגננת רבקה תצא לחופשה. אנחנו נמשיך ללכת לקיטנה של הגן, אך ניפרד מרבקה").
רצוי להאיר את הפרידה באור "רך" ולא דרמטי, כדי שהפרידה לא תקבל צבע "סופי, מוחלט וקר" ומצד שני, שהמסר יהיה ברור ולא מבלבל. (למשל "שנה הבאה אנחנו נלך לגן אחר, גן של גדולים, בו נכיר גננת חדשה. אבל בימי שישי נוכל מדי פעם לבקר את רבקה, לספר לה מה קורה בגן החדש ולהראות לה כמה אנחנו גדלנו").
בהסבר לגבי הפרידה, ניתן כבר לרמוז מה יתרחש במקום השגרה המוכרת לנו. בדוגמה שנתתי, כבר נרמז כי תהיה גננת חדשה וגן חדש.
בשלב ההסבר, סביר שהילדים יעלו שאלות, הקשורות במה שאמרנו, או יביעו תחושות כלשהן. זו ההזדמנות הראשונה המסודרת, עבור הילד, להבין מה צפוי, ולהגיב לכך. חשוב שבשלב זה ניתן לילדים להביע כל תחושה שתהיה להם, ולעודד אותם להיפתח ולפרט את תחושותיהם, על ידי שאלות. חשוב לא להתווכח או לבטל את דבריהם.

נוכל לסיים את השיחה בכך שנזמין את הילדים לחשוב ולתכנן איך היו רוצים להיפרד, האם רוצים לתת או להכין משהו. ילדים מסוימים ישתתקו ואחרים יזרקו אין-ספור רעיונות. כל ילד מעכל את הפרידה בקצב אחר וכאן, אנו, ההורים, צריכים "לקרוא את המפה" ? דהיינו, לנסות לחוש באיזה קצב הילד שלנו צריך לעבד זאת. ייתכן שהחלק המעשי, למשל, הכנת מתנת פרידה, תידחה לזמן אחר.
בהמשך, רצוי לתכנן עם הילד (ואף לממש) את הפרידה בדרך שתתאים לו. קניית תשומת לב היא אפשרית אך לא הכרחית: ניתן להכין עבודת יצירה מעניינת, להכין מזכרת עם תמונה, להתבטא בכתב על ידי ברכה, שיר וכדומה. ילדים גדולים יותר, על סף כניסתם לגיל ההתבגרות (גילאי 9 ומעלה) ייטו אולי להכין דבר מה במשותף עם חברים או לרצות לבטא בפרידה את כשרונותיהם (בנגינה, ריקוד וכו'). כמו כן, במקרים רבים, ייתכן ותהליך הפרידה יגרום לכם, ההורים, לרצות להוסיף כמה מילים שלכם. תוכלו לחוש על ילדכם, האם הוא ירצה ויקבל את הרעיון שמילותיכם ישולבו בפרידה שלו, או שמא יעדיף לשמור לעצמו את "הבמה" ושתמצאו דרך אחרת, נפרדת, לבוא לידי ביטוי.

לסיכום, פרידות הינן חלק מתהליך טבעי של כניסה ויציאה ממסגרות, לאורך כל מעגל החיים. היכולת להתעכב על הפרידה בצורה מודעת תורמת לכל הצדדים הנפרדים, הן תחושה שהתקופה הסתיימה בהשלמה והן הזדמנות לקבל פידבק חיובי ולקחת משהו מהפרידה ומהיחסים ? הלאה.
לרוב, כולנו צריכים תזכורת שהפרידות עומדות בפתח, גם ילדינו נוטים להתעלם מהן, עד שהן ממש מתרחשות. במקרים אלה, הפרידות מתבצעות בחטף, ומותירות לעתים תחושה של קטיעה והחמצה. זו ההזדמנות שלנו כהורים, להקנות הרגל חשוב לילדנו: להתכונן לפרידה, להתעכב עליה, לתת משהו מעצמך בפרידה ולמצוא מה לקחת לעתיד. בדרך היפה הזו, סביר שהם גם יקבלו חיזוקים על יוזמות הפרידה ויחושו את הכוח בנתינה.